 |
 |
|
|
3. "מי אני?" המצב היה הרבה יותר גרוע כשלא הצלחתי לענות על שאלותיהם של הילדים. פשוט הרביצו לי. ואני הייתי השני הכי חלש בכיתה. - "אתה יהודי?" - "אני לא יודע". - "אתם שמאלניים או ימניים?" - "אני לא יודע". - "איפה אתה גר?" - "בבית גדול ברחוב עם עצים, לא רחוק". - "מה שם הרחוב?" - "אני לא יודע". - "אתה בן או בת?" רק את זה ידעתי. חזרתי הביתה ובכיתי עד שאמא הסכימה לקחת לספרים מפני שהם עלולים לחתוך לך את האוזן אחרי ששתו לשוכרה ביום ראשון. לא עבר זמן רב ואני ידעתי שאנחנו יהודים ושאנחנו בעד הפועלים עם הדגל האדום. אבל באחד במאי הייתה אמא סוגרת אותי בבית כדי שלא אקלע למהומות. סוף סוף גם הבנתי שסבא וסבתא אינם אנשים מוזרים אלא פשוט יהודים דתיים וכמוהם כל דיירי הרחוב שלהם. (משחק החול, עמ' 12-13) |
 |
|
4. "היהודים הם צולבי אדוננו" זמן מה אחרי שעברנו לגור בעיר התחתנה צלינה האומנת ואנחנו קיבלנו מחנכת, גברת ינקה, שהייתה יהודייה. יהדותה הקלה עלי מפני שכל פעם אחרי מריבות בבית הייתי בורח לכנסייה וגברת ינקה לא העלתה בדעתה לחפש אותי שם. בכנסייה התיידדתי עם מקבצת נדבות זקנה עוד בתקופה שביקרתי שם עם צלינה בימי ראשון. וכשהייתי בורח מהבית הייתי בא לשבת אתה ועוזר לה לקבץ נדבות והיינו מתפללים ומדברים על החיים. רק פעם אחת ניסיתי להתוודות ולספר לה שאני יהודי, אבל היא כעסה עלי מאד ואמרה לי שאשחק בקאובויים ואינדיאנים, או בשוטרים וגנבים, אבל לא ביהודים, צולבי אדוננו. (משחק החול, עמ' 13) |
|
|
5. "במה אני שונה מהם?" במקלחת אפשר היה לראות למי חתכו ולמי לא. (משחק החול, עמ' 14) 6. "יהודים לא באים לביה"ס" …ואז פרצה המלחמה, מלחמת העולם השנייה, ואחרי חודש של הפצצות והפגזות כבשו הגרמנים את העיר ולא עבר זמן רב עד שהמחנך ניגש אלי ואמר לי שלא אוכל לבוא יותר לבית הספר מפני שאני יהודי. (משחק החול, עמ' 14)  |
|