קטעים מן הספר "משחק החול" שעוסקים בנושא "הזהות היהודית"

1. "מה זה יהודי?"
כשגרנו בכפר אמרו לי פעמיים שאני יהודי. לא ידעתי בדיוק מה זה. פעם אחת אמרו לי את זה הילדים. משכתי בכתפי ואחר כך דנו בנושא. נכון שלא הלכנו לכנסייה. הם כולם הלכו לכנסייה. האם די לא ללכת לכנסייה כדי להיות יהודי? ילד אחד אמר:
- "לא. כל האנשים נולדים יהודים והם יהודים עד שהכומר מטביל אותם לנצרות. הטבילו אותך כשהיית תינוק?"
- שאלתי את אמא. באמת לא הטבילו אותי. לעומת זאת חתכו לי חתיכה מהפין ובגלל זה הפסדתי תמיד בתחרויות מי משתין רחוק יותר.

בפעם השנייה אמרו לי את זה הפועלים שחפרו בורות להציב בתוכם עמודי עץ מרוחים בקרבונולאום שחור שריחו אהוב עלי מאז. היה קיץ, יום חם מאוד. הזבובים זמזמו במרץ. אמא השתזפה בגינה עם זוג אורחים. הפועלים עבדו מעבר לגדר. הם היו חשופי חזה ושרירי זרועותיהם רטטו כשהיו מפוררים ומעלים את האדמה מתוך הבור. אולי אהיה פועל? אמא קראה לי ונתנה לי מגש עמוס כוסות זכוכית ובמרכז עמד קנקן שקוף עם שתייה קרה
- "תביא לפועלים", אמרה לי.
הבאתי להם את המגש בהתרגשות. ואז הם שאלו אותי:
- "אתם יהודונים?"
אמרתי להם שאני לא בדיוק יודע, אבל לא הוטבלתי בכנסייה.
(משחק החול, עמ' 9-10)

2. "איך נראה יהודי?"
כבר אז יכולתי לדעת שאנחנו באמת יהודים, אילו הייתי משווה את מראם של הרוכלים היהודים שהיו מזדמנים עם מרכולתם לכפר ואת דרך לבושם עם לבושם של האנשים ברחוב שבו גרו סבא וסבתא שלי בוורשה. אבל לא השוויתי והדברים סירבו להתחבר בראשי. את הרוכלים היהודים היינו רודפים וזורקים עליהם לפעמים אבנים. הם היו לבושים בבגדים שחורים והיו להם זקנים וצמות מוזרות ליד האוזניים. הם והצוענים היו חוטפים ילדים וצלינה הרבתה לאיים בהם כשהצקתי לה. רק רוכל צולע אחד עבר תמיד בכפר ללא פגע מפני שילד גדול שהיה אתנו אמר שחטא לזרוק אבנים על נכים.
(משחק החול, עמ' 10)


3. "מי אני?"
המצב היה הרבה יותר גרוע כשלא הצלחתי לענות על שאלותיהם של הילדים. פשוט הרביצו לי. ואני הייתי השני הכי חלש בכיתה.
- "אתה יהודי?"
- "אני לא יודע".
- "אתם שמאלניים או ימניים?"
- "אני לא יודע".
- "איפה אתה גר?"
- "בבית גדול ברחוב עם עצים, לא רחוק".
- "מה שם הרחוב?"
- "אני לא יודע".
- "אתה בן או בת?"

רק את זה ידעתי. חזרתי הביתה ובכיתי עד שאמא הסכימה לקחת לספרים מפני שהם עלולים לחתוך לך את האוזן אחרי ששתו לשוכרה ביום ראשון. לא עבר זמן רב ואני ידעתי שאנחנו יהודים ושאנחנו בעד הפועלים עם הדגל האדום. אבל באחד במאי הייתה אמא סוגרת אותי בבית כדי שלא אקלע למהומות. סוף סוף גם הבנתי שסבא וסבתא אינם אנשים מוזרים אלא פשוט יהודים דתיים וכמוהם כל דיירי הרחוב שלהם.
(משחק החול, עמ' 12-13)
4. "היהודים הם צולבי אדוננו"
זמן מה אחרי שעברנו לגור בעיר התחתנה צלינה האומנת ואנחנו קיבלנו מחנכת, גברת ינקה, שהייתה יהודייה. יהדותה הקלה עלי מפני שכל פעם אחרי מריבות בבית הייתי בורח לכנסייה וגברת ינקה לא העלתה בדעתה לחפש אותי שם. בכנסייה התיידדתי עם מקבצת נדבות זקנה עוד בתקופה שביקרתי שם עם צלינה בימי ראשון. וכשהייתי בורח מהבית הייתי בא לשבת אתה ועוזר לה לקבץ נדבות והיינו מתפללים ומדברים על החיים. רק פעם אחת ניסיתי להתוודות ולספר לה שאני יהודי, אבל היא כעסה עלי מאד ואמרה לי שאשחק בקאובויים ואינדיאנים, או בשוטרים וגנבים, אבל לא ביהודים, צולבי אדוננו.
(משחק החול, עמ' 13)
5. "במה אני שונה מהם?"
במקלחת אפשר היה לראות למי חתכו ולמי לא.
(משחק החול, עמ' 14)

6. "יהודים לא באים לביה"ס"
…ואז פרצה המלחמה, מלחמת העולם השנייה, ואחרי חודש של הפצצות והפגזות כבשו הגרמנים את העיר ולא עבר זמן רב עד שהמחנך ניגש אלי ואמר לי שלא אוכל לבוא יותר לבית הספר מפני שאני יהודי.
(משחק החול, עמ' 14)